בג"צ 3405/12

תקציר

הכרעת הדין כרוכה בביקורת שיפוטית על החלטת התביעה שלא להגיש כתב אישום נגד משיב בשל חוסר ראיות מספיקות. על פי סעיף 62 לחוק, תובע יכול להגיש כתב אישום אם קיימות ראיות מספיקות והן משרתות את האינטרס הציבורי. בית המשפט מפעיל בדרך כלל ביקורת מוגבלת על החלטות תביעה כאלה, ומתערב רק במקרים של חוסר סבירות קיצוני או עיוות משמעותי. במקרה זה, רשויות התביעה, על סמך מומחיותן ושיקול דעתן המקצועי, מצאו כי הראיות אינן מספיקות להסתברות סבירה להרשעה. דרגים רבים של ביקורת התביעה, בהם פרקליטות מחוז חיפה, המשנה לפרקליט המדינה ובכירים נוספים, הגיעו למסקנה אחידה כי סיכויי ההרשעה אינם סבירים. בית המשפט הדגיש את חוסר רצונו להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של התביעה, תוך כיבוד שיקול דעתה המקצועי של האחרונה. בית המשפט אמנם הכיר בעניין הציבורי בעניין, אך לא מצא יסוד לקבוע כי ההחלטה בלתי סבירה או נגועה בשיקולים לא ענייניים. למרות שהכיר באופיו הגבולי של התיק, הגיע בית המשפט למסקנה כי ההחלטה להימנע מהעמדה לדין נופלת בגדר שיקול הדעת הרחב של התביעה. לפיכך, דחה בית המשפט את העתירה, ואישר את הגישה הלא-התערבותית בהערכת החלטות התביעה מחוסר ראיות מספיקות.