חדל"ת 49335-07-20

תקציר

התיק נסוב סביב בקשה לביטול העברות כספים והסכם שנחתם ביום 8.6.2020, בנסיבות המהוות לכאורה העדפת נושים. המבקש, מנהל זמני, ביקש לבטל את ההסכם, אשר איפשר למשיב לגבות חוב של 100,000 ₪ מהחברה. החברה נקלעה למצוקה כלכלית, וב-27 ביולי 2020 הוצא צו לפתיחת הליכים ולאחריו צו פירוק ב-4 ביולי 2021. המשיב, שהלווה לחברה 550,000 ₪, טען כי הכספים נועדו לבנו וביקש להשיב את כספו על רקע חששות ליציבותה הפיננסית של החברה. התקופה הקריטית לבחינה הייתה בתוך שלושה חודשים מיום תחילת ההליכים. בית המשפט התמקד במישור הנורמטיבי ובשינויים שחלו בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, ובראשם סעיף 219 שעניינו ביטול פעולות לטובת הנושים. החוק נועד להשיג חלוקה שוויונית בין הנושים ולהרתיע מרוץ לנכסי החייב בעת חדלות פירעון. המשיב טען כי פירעון החוב נעשה בתום לב ובמהלך הפעילות העסקית הרגילה. עם זאת, בית המשפט מצא כי המשיב היה מודע למצבה השברירי של החברה וכי מעשיו חרגו ממהלך העסקים הרגיל, כהגדרתו בסעיף 219. בנוסף, ציין בית המשפט כי טענת המשיב בדבר החזקת הכספים בנאמנות אינה נתמכת בראיות ועומדת בסתירה לעצם טיבו של היתר העסקה עליו חתם. בסופו של דבר, פסק בית המשפט לטובת המבקש, הורה למשיבה להשיב לקרן הפירוק סכום של 100,000 ₪, ביטל את ההסכם ואיפשר למשיב 30 יום להגיש תביעת חוב. כן חויב המשיב לשאת בהוצאות השימוע בסך 5,000 ₪.