ע"א 8972/00

תקציר

עניינה של המערערת, אלמנתו של נפטר שחלה בסרטן והייתה מבוטחת בפוליסות שכיסו מחלה זו. המנוח ביטל את פוליסות הביטוח לפני שגילה שהוא חולה בסרטן. כשגילה מאוחר יותר את מחלתו, ניסה לחזור בו מהביטול. לאחר מותו הגיש המערער תביעה בטענה כי הביטול נעשה מתוך אמונה מוטעית בדבר מצבו הבריאותי של המנוח וביקש תשלום על סמך הגילוי כי המחלה הייתה קיימת לפני הביטול. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, בקובעו כי אין די בטעות כדי לבטל את הביטול. "מקרה הביטוח" הוגדר בחוזה כגילוי ואבחון של סרטן, ולא כקיומה של המחלה. בית המשפט קבע כי מאחר והגילוי התרחש לאחר הביטול, ההטבות לא הגיעו. המערערת טענה כי יש לבטל את ביטול החוזה בשל טעות עובדתית באשר למצב הבריאותי, אך בית המשפט סבר כי טעות זו נופלת בגדר הסיכונים שנטל על עצמו המבוטח. בנוסף, נדחתה טענת המערערת להפליה בפוליסה שכן תקופת ההמתנה נחשבה סבירה ולא בלתי הוגנת. בערעור אישר בית המשפט העליון את הדחייה, בדעת רוב שקבעה כי האירוע הביטוחי, שהוגדר על ידי גילוי ואבחון, לא התרחש במהלך תוקף הפוליסה. עקרונות משפטיים שהודגשו כללו את סופיות ביטול החוזה וחלוקת הסיכון, אשר לא אפשרו החייאת החוזה בדיעבד על סמך גילוי טעויות עובדתיות לגבי המצב הבריאותי לאחר הביטול.