ת"מ 202/06

תקציר

המבקשים ביקשו להגיש לבית המשפט העליון תובענה ייצוגית נגד המדינה להשבת תשלום אגרות פרוטוקול, שלדעתם נגבו שלא כדין, שכן בית המשפט לא הכין פרוטוקול רשמי תקף ומחייב המתעד את הליך הדיון. המדינה הודיעה כי הפסיקה לגבות אגרה זו, ולכן הבקשה לתביעה הייצוגית נדחתה לפי סעיף 9(ב) לחוק התובענות הייצוגיות. לאחר מכן ביקשו המבקשים מהמדינה שכר טרחת עורך דין ושכר טרחת עורך דין. המבקשים טענו כי השקיעו זמן ומאמצים רבים בהכנת התיק, ונטלו בכך סיכון משמעותי, בעוד המדינה סברה כי מאמצי המבקשים היו מינימליים והסיכון אינו גדול כפי שנטען. עוד טענה המדינה כי האגרה נגבתה כדין. בית המשפט מצא כי בקשת המבקשים הייתה הזרז לכך שהמדינה הפסיקה לגבות את האגרה, ולכן הם זכאים לגמול מסוים ולהחזר הוצאות, אם כי לא במידה המבוקשת. המבקשים לא הוכיחו די הצורך את היקף עבודתם ומאמציהם, וגם הסיכון שלטענתם נטלו לא הוכח. יתר על כן, בית המשפט בחר שלא להכריע בחוקיות גביית האגרות בעבר, שכן סוגיה זו עדיין עמדה בפני בג"ץ בעתירה שהגישו המבקשים. לפיכך, המדינה תשלם למבקשים שכר של 20,000 ₪ ולעורכי דינם 20,000 ₪ בתוספת מע"מ.