רע"א 6173/20

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור על החלטות הקשורות לבוררות, בקובעו כי היתרים כאלה ניתנים רק במקרים חריגים הנוגעים לשאלות משפטיות עקרוניות או לסוגיות של צדק החורגות מהאינטרסים של הצדדים. הבקשה לא עמדה בקריטריונים אלה, בהיותה מעוגנת בנסיבות פרטניות מבלי לעורר כל שאלה משפטית עקרונית. בנוסף, הופרכו טענות המבקשים כי הבוררים פעלו בחוסר סמכות, ובפרט כנגד פסק בוררות שניתן על ידי הרב ברנדסדרפר בשנת 1991. שטר החקירה שנחתם על ידי הצדדים העניק לבוררים סמכות רחבה לדון בכל המחלוקות, לרבות סוגיות נאמנות, והפך את טענת המבקשים לחסרת תוקף. למרות הממצאים לפיהם הייתה השפעה בלתי הוגנת פוטנציאלית על חתימתו של הרב ברוורמן על פסק הבוררות השני, התנהלות המבקשים – ובפרט הימנעותם מלהתנגד לתפקידו של ברוורמן עד לאחר חתימת פסק הבוררות והתקשרותם עם הבורר המרמזת על ביטול פסק בוררות אפשרי – נמצאה בלתי תקינה. בית המשפט הדגיש כי אל לבעלי דין להתקשר באופן חד צדדי עם בוררים, במיוחד מתוך כוונה להשפיע על תוצאות הבוררות. הבקשה נדחתה, מבלי שאף צד נדרש לשאת בהוצאותיו של הצד השני. בית המשפט הדגיש את הצורך של המבקשים לגשת אליו בידיים נקיות, וציין הסתרת עובדות רלוונטיות ותקשורת פסולה מצד המבקשים.