ע"א 10071/16

תקציר

בפסק דין זה מקבל בית המשפט את הערעור, וקובע כי לא ניתן להתיר ניכוי מס תשומות על חשבוניות שהונפקו שלא כדין. הסוגיה המרכזית נובעת משני היבטים: לשונו המפורשת של חוק מס ערך מוסף (מע"מ) ותכליות המדיניות העומדות בבסיסו. החוק, ובפרט סעיף 38(א) לחוק מע"מ, קובע במפורש כי ניתן לנכות מס תשומות רק מחשבונית מס שהוצאה כדין. חשבונית שהונפקה שלא כדין, גם אם אינה פיקטיבית, אינה עומדת בקריטריון זה, שכן היא אינה משקפת באמת ובתמים את העסקה לה היא טוענת. פסק הדין מדגיש כי התרת ניכויים על חשבוניות כאלה עלולה להוביל למורכבות מעשית בהבחנה בין רכיבי חשבוניות לגיטימיים ולא לגיטימיים ועלולה לתמרץ התנהגות תרמיתית. עמדה זו מתיישבת עם המדיניות הרצויה של הרתעה מפני הונאות מס על ידי הטלת האחריות על מקבל החשבונית לוודא את חוקיות החשבונית. החריג לכלל זה, כפי שנגזר מפסיקות קודמות כמו מ.א.ל.ר.צ וסלע, קיים כאשר נישום, שאינו מעורב בתרמית, נוקט בכל האמצעים הסבירים לאימות חוקיות החשבונית. עם זאת, במקרה דנן, המשיבה לא עמדה באמות המידה המחמירות לחריג זה, שכן העסקאות המדוברות נמצאו כעסקאות מימון סיבוביות ולא כרכישות דלק בפועל, ולכן החשבוניות הוצאו שלא כדין. פסק דינו של השופט הנדל, שנתמך על ידי עמיתיו השופטים מינץ וברק-ארז, מדגיש כי נקיטת עמדה מקלה יותר עלולה לסבך את גביית המע"מ ואת ההתדיינות המשפטית, ולפגוע ביעילות המערכת. ככלל, בית המשפט מדגיש את חשיבות ההקפדה על כללים פורמליים לגביית מס מדויקת תוך יישור קו עם הגינות רחבה יותר ושיקולים מנהליים. משכך, מחליט בית המשפט שלא להתיר את הניכוי ומורה למשיב לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המערערת.