ת"א 46855-05-24

תקציר

## ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט בעניין תקנה 49(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 **הקדמה:** החלטה זו עוסקת בבקשת נתבעים לחייב את התובעת להפקיד ערובה להוצאותיהם, ובתגובת התובעת לדחיית הבקשה על הסף בטענה שהוגשה שלא כדין. לב ליבה של ההחלטה הוא פרשנותה של תקנה 49(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ("התקנות"), העוסקת ב"עוצר בקשות" – תקופה שבה לא ניתן להגיש בקשות כלשהן, למעט חריגים. **עקרונות משפטיים מרכזיים:** 1. **פרשנות תקנה 49(א):** התקנה קובעת כי "לא יוגשו בקשות כלשהן במועד שלאחר הגשת כתב הטענות האחרון, עד מועד ישיבת קדם-המשפט הראשונה, זולת אם הבקשה היא אחת מאלה:..." (הדגשה במקור). * **הגדרה של "כתב טענות אחרון":** תקנה 6 מגדירה "כתב טענות אחרון" כ"כתב תשובה או המועד שחלף להגשתו, לפי המוקדם, ובדיון מהיר – כתב הגנה". * **יישום במקרה הנדון:** בנסיבות המקרה, כתב ההגנה הוגש ביום 13.10.24. אף שמועד הגשת כתב התשובה של התובעת טרם חלף (ואף הוארך), נקבע כי ביום הגשת הבקשה לערובה (15.10.24), טרם חל המועד הקבוע בתקנה 49(א) ממנו ואילך לא ניתן להגיש בקשות. 2. **הבחנה בין חקיקה ראשית לחקיקת משנה:** * **סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999:** סעיף זה, הדן בחובת חברה להפקיד ערובה להוצאות, מהווה חקיקה ראשית וספציפית. * **תקנה 49(א) לתקנות:** תקנה זו מהווה חקיקת משנה. * **השלכה משפטית:** במקרה של סתירה לכאורה או התנגשות בין חקיקה ראשית לחקיקת משנה, גוברת החקיקה הראשית. על כן, גם אם היה ספק בדבר תחולתה של תקנה 49(א) על בקשה מכוח סעיף 353א לחוק החברות, הרי שעצם היותה חקיקה ראשית מעלה ספק משמעותי לגבי תחולת התקנה. 3. **הלכה פסיקתית בנוגע למועד הגשת בקשה להפקדת ערובה:** * **גמישות ודינמיות:** בית המשפט הפנה להלכה פסיקתית הקובעת כי סעיף 353א לחוק החברות אינו נוקב במועד להגשת בקשה לחיוב בערובה. זאת, בדומה לסעדי ביניים אחרים, כשהמדובר בסוגיה דינאמית ותלויית נסיבות, אשר אין זה ראוי להגביל את המועד להגשתה. * **שיקול דעת בית המשפט:** גם אם מועד הגשת הבקשה ביחס לשלב בו מצוי ההליך יכול להוות שיקול רלוונטי, אין בכך כדי למנוע הגשת בקשה בשלב מאוחר יותר, או לשלול את סמכותו של בית המשפט לדון בה. * **מניעת נזק:** בית המשפט רשאי לדון בבקשה להבטחת הוצאות כבר בשלב מוקדם, כאשר אי מתן החלטה בעניין עלול לגרום נזק לצד המבקש. * **התייחסות להחלטת כב' השופטת רסלר-זכאי:** הפסיקה המצוטטת (ת"א (מחוזי ת"א) 24734-09-20 קוואלטי סקור בע"מ נ' Tried and True Media) מחזקת את הגישה הגמישה, לפיה יש לדון בבקשה להפקדת ערובה גם אם הוגשה מחוץ למועדים המוגדרים בתקנות, כאשר נסיבות העניין מצדיקות זאת. **חידושים משפטיים ופרשניים:** * **הבחנה מפורשת בין תחולת תקנה 49(א) לבין סעיף 353א לחוק החברות:** ההחלטה מדגישה באופן ברור כי בקשה להפקדת ערובה מכוח סעיף 353א לחוק החברות, בהיותה מעוגנת בחקיקה ראשית, עשויה להיות פטורה ממגבלות התקנות המגבילות הגשת בקשות. הדבר מהווה פרשנות מחודשת של גבולות תחולתה של תקנה 49(א) כאשר מדובר בחקיקה ספציפית. * **אימוץ גישה דינמית ופרגמטית לדיון בבקשות להפקדת ערובה:** ההחלטה מאמצת את הגישה כי דיון בבקשה להפקדת ערובה אינו כפוף באופן נוקשה למועדים פורמליים, אלא נשען על גמישות, שיקול דעת שיפוטי, והתחשבות בנסיבות המקרה הספציפי ובמניעת נזק. גישה זו תואמת את רוח תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, הדוגלות ביעילות דיונית ובהגעה לדיון מהותי. * **חיזוק מעמד החקיקה הראשית על פני חקיקת המשנה:** ההחלטה מחזקת את העיקרון המשפטי לפיו במקרה של קונפליקט, החקיקה הראשית גוברת על חקיקת המשנה. **סיכום:** החלטה זו מבססת את דחיית בקשת התובעת למחיקה על הסף על שני נימוקים עיקריים: ראשית, אף שהבקשה לערובה הוגשה לכאורה במועד שחלף "עוצר הבקשות", טרם חלף המועד הרלוונטי כפי שפורש על ידי בית המשפט. שנית, ובאופן משמעותי יותר, בית המשפט פסק כי בקשה להפקדת ערובה מכוח סעיף 353א לחוק החברות (חקיקה ראשית) אינה בהכרח כפופה למגבלות תקנה 49(א) (חקיקת משנה), וכי יש לדון בה בהתאם לנסיבות ובהתאם להלכה הפסיקתית המעניקה גמישות ושיקול דעת לבית המשפט. בכך, ההחלטה תורמת לפרשנות תקנות סדר הדין האזרחי החדשות ומחזקת את ההבנה כי יש להתחשב בחקיקה ראשית ספציפית בעת יישום הוראות כלליות של התקנות.