ת"א 8558/02

תקציר

התיק שלפנינו סובב סביב תביעת פיצויים של התובעים, בעלי דירה הצמודה לתחנה המרכזית החדשה בירושלים, כנגד הבעלים הרשומים של חלקת התחנה וחברה המנהלת ומפעילה את תחנות אגד ברחבי הארץ, לרבות התחנה החדשה. תביעת התובעים מתייחסת למטרדים שנגרמו במהלך שש שנות הקמת התחנה, לרבות רעש, אבק ופגיעה בפרטיות, המהווים לטענתם מטרד פרטני כהגדרתו בסעיף 44 לפקודת הנזיקין. הנתבעים טוענים כי לבית המשפט אין סמכות לדון בתביעה, אותה יש להפנות לוועדה המקומית לתכנון ובניה מכוח סעיף 197 לחוק התכנון והבניה. עוד הם טוענים כי מעשיהם נופלים בגדר ההגנות הקבועות בסעיפים 6 ו-48ב לפקודת הנזיקין. מסקנת בית המשפט היא כי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה חל על נזקים בנכס עצמו ולא על נזקי גוף הנובעים מתכנית בניה. משכך, אין לבית המשפט סמכות עניינית לדון בתביעת התובעים בדבר מטרדים בהווה ובעתיד ובירידת ערך הדירה. עם זאת, הנזק שנגרם לתובעים במהלך הבנייה הוא נזקי גוף שאינם מכוסים בסעיף 197 ונופלים בגדר עוולת מטרד אישי. באשר לטענת המטרד הפרטני, בית המשפט מוצא כי הנתבעים לא הצליחו לסתור את גרסת התובעים בדבר מטרדי הבנייה. עדויות התובעים, בשילוב עם חוסר הראיות של הנתבעים, מטים את הכף לטובת התובעים. בית המשפט מקבל את טענת התובעים כי מטרדי הרעש והאבק, לצד אי הנוחות שנגרמה במהלך הבנייה, היו בלתי סבירים ומהווים מטרד פרטני כהגדרתו בסעיף 44 לפקודת הנזיקין. טענת הנתבעים כי מעשיהם חוסים תחת סעיף 6 לפקודת הנזיקין, המקנה הגנה למעשים שנעשו על פי חקיקה, נדחית. בית המשפט קובע כי היתר בניה אינו "חוק" ככוונת הפקודה ולכן אינו מעניק הגנה במקרה זה. כמו כן, בית המשפט דוחה את טענת הנתבעים להגנה לפי סעיף 48ב לפקודת הנזיקין, שעניינו שימוש במקרקעין לטובת הציבור. הנתבעים לא הוכיחו כי השימוש שעשו במקרקעין היה בתחום הנסבל וכי נקטו אמצעים סבירים על מנת למזער את הנזק שנגרם לתובעים. לאור האמור, בית המשפט פוסק לטובת התובעים ופוסק להם סך של 25,000 ₪ כפיצוי בגין המטרדים שנגרמו במהלך הקמת התחנה המרכזית החדשה. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובעים אגרת משפט ושכר טרחת עורך דין, כאשר הסכומים יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויישאו ריבית ממועד פסק הדין.