בג"צ 4169/93

תקציר

העותרים, שהפעילו לול עופות מים במושב בית לחם הגלילית, הקימו בשנת 1992 לול נוסף ללא ההיתרים הנדרשים. הם הוזהרו והואשמו בהפעלת עסק ללא רישיון, מה שהוביל לצו סגירה. בעתירה נטען כי הרשויות אוכפות באופן סלקטיבי את חוק רישוי עסקים, דבר המוביל לאפליה. עם זאת, בג"ץ דחה את העתירה וקבע כי הוא אינו מפקח על החלטות שיפוטיות של ערכאות נמוכות יותר. בית המשפט דחה גם את טענת האפליה, שכן מצבם של העותרים היה שונה ממצבם של בעלי הלולים האחרים. ההבחנה בין "לולים קיימים" לבין "לולים חדשים" הייתה מוצדקת כדי למנוע פגיעה סביבתית נוספת והייתה רלוונטית לטיפולים השונים. יתר על כן, העותרים הוזהרו והמשיכו לבנות ולהפעיל את הלול בניגוד לצווים מנהליים. בית המשפט הורה לעותרים לשלם את הוצאות המשפט של המשיבים. השופט י' בך והשופט י' קדמי הסכימו עם פסק הדין.