ע"א 389/64

תקציר

הסכסוך בין שמעון קרינסקי, שחכר חלקת אדמה מרשות הפיתוח לצרכים חקלאיים, לבין אליעזר גולדשטיין, בעל קרקע סמוכה שפלש לקרקע המוחכרת, נדון בבית המשפט העליון. קרינסקי ביקש צו מניעה שימנע מגולדשטיין לפלוש מחדש, בעוד גולדשטיין טען לחזקה חוקית. בית המשפט העליון פסק לטובת קרינסקי, וחזר על העיקרון לפיו עזרה עצמית בסכסוכי מקרקעין אינה מקובלת וכי על בית המשפט להשיב את המצב על כנו. הם קבעו כי הימנעותו של גולדשטיין מלתבוע שיקום לפי סעיף 24 לחוק העות'מאני אינה מונעת את תביעתו של קרינסקי. בית המשפט הדגיש כי זכויות שוויוניות, כמו זו של קרינסקי, תקפות כנגד העולם, למעט רוכשים בתום לב, וכי הרישום אינו משנה זאת. יתר על כן, מהסכם השכירות השתמע כי קרינסקי יוכל להגיש תביעות חזקה. באשר לטענתו של גולדשטיין כי היה מקום להעניק לו את חוזה החכירה, ציין בית המשפט כי מדובר בסוגיה נפרדת ולא בתיק זה. פסק הדין אישר את זכות החזקה של קרינסקי והעניק את צו המניעה, כאשר גולדשטיין שילם את הוצאותיו המשפטיות של קרינסקי בכל שלוש ערכאות בית המשפט.