רע"פ 797/07

תקציר

במקרה משפטי זה, בית המשפט בחן את בקשת רשות הערעור ובסופו של דבר החליט להיעתר לבקשה אך לדחות את הערעור על טענותיו המהותיות. המערער טען כי זיכויים הקודם בכתב אישום נפרד אך קשור אמור להביא לזיכוי בכתב האישום הנוכחי, וטען כי לא ניתן להעמידם לדין בגין אותה עבירה אם ההבדל היחיד הוא פרק הזמן הכרוך בכך. בית המשפט בחן האם מהות העבירה – אי קיום צו שיפוטי לפי חוק התכנון והבנייה – היא עבירה נמשכת או רגעית. בית המשפט קבע כי מדובר בעבירה נמשכת, המאפשרת הגשת כתבי אישום מרובים אם ההפרה נמשכת לאורך תקופות שונות, עיקרון שאושר בפסיקה. בית המשפט התייחס גם לטענת המערער כי זיכוי קודם צריך לשמש סוג של השתק מפני העמדה נוספת לדין. מדובר בבחינת דוקטרינת ההשתק במשפט הפלילי, המאפשרת לעובדה שנקבעה בעבר בהליך קודם למנוע התדיינות חוזרת. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי אין בתיק זה השתק, שכן הכרעת הדין באישום השני לא ביססה כל ממצא פוזיטיבי שיש בו כדי להשתיק את המשיב במקרה הנוכחי. בית המשפט דחה גם סוגיה פרוצדורלית שהעלה המערער בנוגע לקבילות עדותו של מפקח, בקובעו כי דו"ח המפקח עמד בדרישות החוק. ככלל, הערעור נדחה, והמערערת הורתה לקיים את פסק הדין הסופי, לרבות הריסת המבנה הנדון, אלא אם כן יתקבל היתר כדין.