ע"פ 109/72

תקציר

פסק הדין דן בערעוריו של רואה חשבון, יצחק בין, שייצג חברה, שפראון בע"מ, בפני רשויות מס הכנסה, והחברה עצמה, כנגד הרשעתם בעבירות שונות על סעיפים בפקודת מס הכנסה. המדינה ערערה גם על זיכויה של מנהלת החברה, שושנה פז, מאותן עבירות. הערעורים נובעים מכתב אישום משותף נגד בין ומנהלי החברה בגין עבירות הקשורות להשמטות והצהרות כוזבות בדוחות המס של החברה לשנת המס 1967. בית המשפט העליון קבע כי טעות ביחס לכתב האישום לא סייעה לערעורו של בן על הרשעתו בעבירות לפי סעיפים 220(4) ו-(5) לפקודת מס הכנסה, שכן בית המשפט המחוזי מצא זדון מצדו. בית המשפט דחה את הטענות בדבר היעדר כוונת זדון ואישר את הרשעתו. עם זאת, היא זיכתה את בן מהאישום לפי סעיף 84 לחוק סדר הדין הפלילי, התשכ"ה-1965, מאחר שאישום זה לא זכה להתייחסות ראויה בבית המשפט המחוזי. באשר לערעור החברה על הרשעתה לפי סעיף 220(1), הדגיש בית המשפט את הצורך לפרש באופן מצמצם את המושג זיהוי חברה עם נציגיה לאחריות פלילית. נמצא כי בין לא היה חלק מהנהגת החברה ויש לראות בו קבלן עצמאי. לפיכך, לא ניתן היה לייחס את מעשיו ישירות לחברה, והרשעתה של החברה לפי סעיף 220(1) בוטלה. בית המשפט דן גם באחריותה של מנהלת החברה, שושנה פז. בית המשפט מצא אותה אשמה בהפרת סעיף 217 בכך שהכינה שלא בצדק דו"ח שגוי מטעם החברה, והרשיע אותה בהתאם. לבסוף, דחה בית המשפט את ערעורו של בן על עונשו, ולא מצא סיבה להקל בעונשו. לסיכום, בית המשפט העליון אישר את הרשעתו של רואה החשבון יצחק בן בעבירות מס, אך זיכה אותו מאשמה אחת. היא ביטלה את הרשעת החברה, אך הרשיעה את מנהלתה, שושנה פז, בהפרת סעיף 217. בית המשפט אישר גם את גזר הדין שנגזר על בהן. לפסק דין זה השלכות משמעותיות על הבנת האחריות הפלילית ותפקידם של המייצגים באחריות פלילית תאגידית.