רע"א 2620/07

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעור על פסק דין קודם שעסק בתביעות פיצויים לפי חוק נפגעי רדיפות הנאצים. התביעות הראשוניות, שהוגשו על ידי ניצולי שואה ילידי בולגריה, נדחו בנימוק שגירוש יהודי בולגריה אינו מהווה שלילת חירות כאמור בחוק הפיצויים הפדרלי הגרמני. בעקבות עיכוב בהחלטת ועדת הערר, הגישו התובעים בקשות חדשות ובמקביל ביקשו ארכת מועד לערעור לבית המשפט המחוזי. הארכת המעצר נדחתה בתחילה, אך התקבלה מאוחר יותר על ידי השופט דותן בפברואר 2007. הבקשה הנוכחית נועדה לערער על החלטה זו. פסק הדין, שניתן ביום 10.6.2007, מחזק את פסק דינו של השופט דותן ודוחה את בקשת המבקש. פסק הדין מתבסס על מספר גורמים. ראשית, בית המשפט מכיר באופייה הייחודי והחריג של השואה וסבלם של יהודי בולגריה, ומצדיק גמישות במקרה זה. שנית, שינוי ההלכה בעקבות הדיון הנוסף, שהפך את ההחלטה הקודמת בפרשת פרנקו בלה, נחשב לנסיבה מיוחדת. הארכת המועד האחרון להגשת ערעורים נתפסת כסבירה, מה גם שההחלטה המינהלית עלולה הייתה להתעכב עד לתוצאות הדיון הנוסף. בנוסף, טענותיו הפרוצדורליות של המבקש, בהסתמך על פסיקה קודמת, מוכרות אך אינן נחשבות ישימות במקרה חריג זה. בפסק הדין מודגש כי המשיבים לא יקבלו פיצוי רטרואקטיבי למועד העוולות אלא רק ממועד תביעותיהם. יתר על כן, טענת ההסתמכות וההשלכות התקציביות האפשריות מוכרות אך אינן נחשבות מספיקות כדי לגבור על הנסיבות המיוחדות. פסק הדין משאיר אפוא את ההחלטה להאריך את המועד לערעור, ומבטיח כי טענות המשיבים יטופלו על פי ההלכה הקיימת.