בד"א 17/86

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לשני אישומים נגד עורך דין. האישום הראשון מתייחס להצגת כתב ערבות מזויף לבית המשפט. על המסמך חתום אדם שאינו התובע, אותו ייצג עורך הדין, ללא אישור מתאים. בית המשפט המחוזי לא קבע אם עורך הדין היה מודע לחתימה הבלתי מורשית, וקבע כי גם אם לא, רשלנותו וחוסר זהירותו הראויה מהווים עבירה. בית המשפט הדגיש כי עורך הדין היה צריך לוודא שהחתימות אמיתיות, מה גם שהצו היה תלוי בהפקת ערבות תקפה. האישום השני מתייחס להתנהלותו של עורך הדין במהלך הדיון, בו פנה למתלוננת בכינויי גנאי, אשר בית המשפט המחוזי מצא כי אינם ראויים ופוגעים בכבוד ובמקצועיות המצופים ממקצוע עריכת הדין. עורך הדין ערער על ההחלטה וטען כי שגה בית המשפט המחוזי במסקנותיו העובדתיות וכי זכותם של לקוחותיו למנות שליח שיחתום מטעמם על הערבות. עם זאת, ערכאת הערעור אישרה את ממצאי בית המשפט המחוזי, וקבעה כי מעשיו של עורך הדין עולים כדי רשלנות והפרת חובותיו המקצועיות. בית המשפט דחה גם את הערעור על האישום השני, ולא מצא עילה להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הנמוכה יותר. ערכאת הערעור הוסיפה וקבעה כי העונש שהטיל בית המשפט המחוזי, שכלל נזיפה, פרסום חלקי של פסק הדין והוצאות, היה ראוי ואינו מצדיק התערבות. פסק הדין, אם כן, נותר ללא שינוי.