ע"פ 1057/96

תקציר

בית המשפט העליון אישר את הרשעתו ומאסר העולם שנגזר על המערער ברצח יבוניה ואסה, ודחה את ערעורו. נמצא כי המערער חנק את המנוח מקנאה, תוך שהוא דוחה את טענתו כי הדבר התרחש במהלך "משחק אהבה". בית המשפט קבע כי אופי המעשה – אחיזה בצוואר בכוח משמעותי במשך תקופה ממושכת – מצביע על כוונה להרוג. גם טענת המערער בדבר ייצוג משפטי לקוי נדחתה. נטען כי עורך דינו הקודם לא הציג ראיות חיוניות, אך בית המשפט לא מצא כל אינדיקציה לעיוות דין בשל התנהגות פסולה לכאורה זו. בקשתו של המערער לפתוח מחדש את המשפט באסטרטגיית הגנה חדשה נדחתה, שכן אין די בחילוקי דעות גרידא בין עורכי דין כדי לשנות פסק דין. בנוסף, גרסתו השתנתה במהלך החקירה, וממצאים כמו מכתב ההודאה בפשע וניסיון התאבדות תמכו בהרשעה. בית המשפט ראה במעשיו ראיה לכוונה, והפריך את הנרטיב שלו על מוות בשוגג. יתר על כן, הראיות הפיזיות ללחץ אלים סתרו את טענתו למעשים עדינים. ככלל, בית המשפט לא מצא סיבה משכנעת לפקפק בפסיקה הראשונית, ואישר את ההחלטה בתמיכת השופטים זמיר ואילן, והבטיח כי הערעור יידחה בסופו של דבר.