ת"א 66962-02-20

תקציר

התובעים ביקשו פיצוי כספי וצווי מניעה מהנתבעים – עיריית חדרה, הוועדה המקומית שלה, ראש העיר וסגן המהנדס – בטענה לעיכוב בלתי סביר בהוצאת היתר בנייה לאדמתם. הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה, בטענה שהיא נעדרת שחר וסמכות עניינית, כפי שראוי לדון בה בבית המשפט לעניינים מנהליים. הקרקע המדוברת סמוכה למסילת ברזל, והנתבעים ציינו כי בקשות ההיתר נדחו בשל דרישות חסרות, קרבה למסילת ברזל ואי בניית קיר אקוסטי. עוד טענו כי מדובר בניסיון להפעיל לחץ לאישור הפרויקט מחוץ למסגרת התקציבית. לחילופין, ביקשו הנאשמים ארכה להגשת בקשת חסינות לחלק מהנתבעים. התובעים התנגדו לבקשה, בטענה כי יש לאפשר להם להציג ראיות לעיכובים זרים וכי עתירה מנהלית לא תאפשר בדיקה ראויה. לאחר עיון בהגשות, הסכים בית המשפט עם הנתבעים. נמצא כי הסירוב לתת את ההיתר נבע מדרישות שלא מולאו בתב"ע, לרבות מיגון אקוסטי. מאחר שהתובעים לא מילאו תנאים אלה, תביעתם לנזקים שנבעו מאי מתן ההיתר הייתה חסרת שחר. יתר על כן, התובעים הגישו ערעור על הדחייה האחרונה, שהייתה תלויה ועומדת, ולכן התביעה האזרחית הייתה מוקדמת מדי. בית המשפט הדגיש כי דרך הפעולה הראויה היא מיצוי הסעדים המנהליים בטרם הגשת תביעה אזרחית. בית המשפט קבע, כי עיקרן של טענות התובעים היא פגיעה ישירה בשיקול הדעת המינהלי של הנתבעים ויש לדון בה בפני בית המשפט לעניינים מנהליים. לפיכך, התביעה נדחתה. התובעים חויבו לשלם לנתבעים הוצאות בסך 2,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.