בר"ע 64626-03-17

תקציר

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה את תביעת התובע להפרשי שכר ותנאים סוציאליים בגין העסקתו וסיום העסקתו, והורה לנתבעת לשלם 1,228 ₪. שני הצדדים ערערו על פסק דין זה לבית הדין הארצי, שהמליץ לדחות את הערעורים ללא הוצאות, והצדדים הסכימו לכך. שנים לאחר מכן, ניסה התובע שוב ושוב לבטל את פסק הדין בטענה לראיות חדשות, אך נדחה על ידי בית הדין הארצי ושוב על ידי בית הדין האזורי. לאחר מכן הגיש התובע בקשה להאריך את המועד לערעור על דחיית בית הדין המחוזי, שהתעכבה במידה ניכרת. בית הדין לעבודה קבע כי התובע לא הציג תירוץ תקף לעיכוב, שכן מצבו הרפואי הנטען לא נתמך בראיות, וסיכויי הצלחת הערעור נמוכים. יתר על כן, זכותה של הנתבעת להכרעה סופית בתיק גברה על בקשת התובע, במיוחד נוכח הבקשות חסרות הבסיס הקודמות והשיהוי הניכר של עשרה חודשים. משכך, נדחתה בקשת הארכת המעצר, והתובע חויב לשלם לנתבע 2,500 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בתוך 30 יום.