בג"צ 10811/06

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה שהגישו 11 יישובים חקלאיים, בהם קיבוצים ומושבים, נגד ממשלת ישראל. העתירה מערערת על חוקיותה של הוראה במסמך ממשלתי המתנה-תשלום סובסידיות נוספות לחקלאים בגין שנים קודמות (1999-2004) בוויתור על כל תביעה קיימת הקשורה לאותן שנים. בית המשפט קובע כי למדינה שיקול דעת רחב במתן תמיכות והטבות, והתשלום המותנה המפורט במסמך הוא מנגנון הגיוני לפתרון מחלוקות בנוגע לתמיכות עבר. העותרים טוענים כי הם זכאים לתשלומים נוספים על פי החלטות הממשלה, ודרישת הוויתור חוסמת את דרכם המשפטית וגורמת להם נזק כספי. עם זאת, בית המשפט קובע כי ההוראה חלה באופן שווה על כלל החקלאים ואינה מהווה אפליה. היא מציעה לחקלאים ברירה: להמשיך את תביעותיהם בבית המשפט או לקבל את ההסדר המוצע ולוותר על תביעותיהם. מכיוון שהמסמך עוסק בעיקר בסובסידיות לשנים הבאות (2005-2009), התשלום המותנה עבור שנים קודמות מוצג כמנגנון נפרד ליישוב סכסוכים. בית המשפט מדגיש כי למוסדות ציבור אין זכות מוחלטת לסבסוד, ושיקול דעתה של המדינה בעניין זה הוא רחב. זאת ועוד, טענות העותרים נגד התנאים לסבסוד נוסף אינן מתקיימות, ומסמך העקרונות מוכר כמשקף את מדיניות הממשלה בנושא הסובסידיות לחקלאות. נוכח העובדה שהעתירה נעדרת שחר, מורה בית המשפט לעותרים לשלם למשיבים הוצאות בסך 15,000 ₪.