ת"מ 111/07

תקציר

המבקש הגיש תביעה ייצוגית נגד המשיבים בגין גביית דמי חניה שלא כדין בעיר בני ברק. לאחר הארכות שונות, תיקנו המשיבים את התקנון הרלוונטי ועדכנו את תעריפי דמי החניה, ובכך הפכו את הבקשה לתביעה ייצוגית למיותרת. לאחר מכן תבע המבקש מבית המשפט שכר טרחת עורך דין ושכר טרחת עורך דין, והמשיבים התנגדו לכך, בטענה שהטרחה והסיכון של המבקש היו מינימליים, והתועלת הציבורית שהופקה מהתביעה מוגבלת. עוד טענו המשיבים כי המבקש מנסה למחזר תביעה קודמת זהה נגד עירייה אחרת. בית המשפט הכיר בחשיבות הציבורית של פעולתו של המבקש, שהביאה לתיקון החוק ולקביעת אמות מידה נורמטיביות לגובי אגרות. עם זאת, בית המשפט מצא כי הטרחה והסיכון של המבקש מוגזמים, מה גם שהתביעה התבססה במידה רבה על מקרה דומה קודם. בהתחשב בשלב המקדמי שבו הסתיימה התובענה הייצוגית והטרחה המינימלית הכרוכה בכך, פסק בית המשפט למבקשת הוצאות וגמול בסך 5,000 ₪ ולעורך דינה שכר טרחה בסך 30,000 ₪ בתוספת מע"מ. ההחלטה, מיום 07/01/2009, הביאה את התיק לסיומו.