ת"א 21693/00

תקציר

התובעים, רוכשי דירה מהקבלן הנתבע, תבעו את האחרון בגין ליקויי בנייה בדירה. התובעים טענו כי פנו לנתבעת פעמים רבות על מנת לתקן את הליקויים, אך ללא הועיל, ולכן דרשו פיצוי כספי לאחר ביצוע התיקונים בפועל. הנתבעת טענה כי התובעים לא יידעו אותה על מרבית הפגמים ולא נתנו לה הזדמנות נאותה לתקן אותם. בית המשפט מצא כי גרסת התובעים נכונה וכי הם נתנו לנתבעת הזדמנות מספקת לתקן את הליקויים, אך היא הכחישה את קיומם וביצעה תיקונים "קוסמטיים" בלבד. לפיכך, התובעים היו זכאים לפיצוי כספי. עוד מצא בית המשפט כי חתימת התובעים על מסמכי "ויתור" שונים שהוכנו על ידי הנתבעת אינה מהווה ויתור על זכויותיהם, שכן מסמכים אלה נוסחו באופן חד צדדי על ידי הנתבעת ונחתמו על ידי התובעים תחת לחץ. באשר לטענת התובעים כי שטחה בפועל של הדירה קטן מהשטח הנקוב בתכנית המכר, קבע בית המשפט כי התובעים זכאים לפיצוי בגין ההפרש בין השטח "ברוטו" של הדירה לבין השטח "נטו" של הדירה, שכן תכנית המכר לא אפשרה לתובעים לשאוב את שטח הדירה בפועל, והנאשם לא ציין במפורש כי זהו האזור "ברוטו". התובעים היו זכאים גם לפיצוי בגין חלק מליקויי הבנייה בדירה, לרבות החלפה מוחלטת של הריצוף במרפסת הפתוחה, התקנת דלת במקום שער מסורג ביציאה ממרפסת שירות הגן והתקנת מערכת אוורור בשירותי ההורים. טענת התובעים בדבר סף מוגבה בין הסלון למרפסת, ובין הממ"ד לדירה, נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי הסף סביר ויעיל, ואינו מהווה מכשול או פגם בטיחותי. תביעתה של התובעת מס' 3 בגין נזקי גוף שנגרמו עקב מעידה מעל הסף נדחתה אף היא, שכן התובעת לא הוכיחה את הנזק, את הנזקים העקיפים או את הקשר הסיבתי בין המעידה לבין הפגם הנטען. בית המשפט הורה לנתבעת להשיב לתובעים את דמי הערבות הבנקאית, שהאחרונה גבתה מהם שלא כדין, וכן פסק לתובעים 3,500 ₪ בגין עוגמת נפש. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובעים 1-2 130,495 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית שונים, שכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪ והוצאות משפט ושכר טרחת מומחים.