עע"מ 49/14

תקציר

המבקש ביקש מבית המשפט להורות על הקפאת כל ההליכים הקשורים למימוש זכייתה של שפיר במכרז לפרויקט לאומי להקמת שני קטעים של כביש חוצה ישראל, עד להכרעה בערעור המבקש. המבקש טען כי התקיימו הדרישות לסעד זמני בתקופת הערעור: סיכויי ההצלחה של הערעור היו טובים ומאזן הנוחות נטה לטובת המבקש. בית המשפט קבע אחרת. נמצא כי בעוד שהמבקש עמד בפני משוכה גבוהה בביסוס סיכויי ההצלחה – מאחר שחלק ניכר מטענות המבקש חייב את התערבותו של בית המשפט בממצאי המהימנות והעובדות שנקבעו על ידי בית המשפט קמא – לא ניתן לשלול לחלוטין את סיכויי הערעור. עם זאת, בית המשפט אפיין את סיכויי ההצלחה של המבקש כלא גבוהים במיוחד. בהתייחסו למאזן הנוחות, ציין בית המשפט כי היענות לבקשת המבקש תעכב פרויקט לאומי בעל חשיבות חברתית וכלכלית רבה. כל עיכוב נוסף יפגע באינטרס הציבורי ויגרום לנזק בלתי הפיך. בית המשפט דחה את טענת המבקשת כי המשיבים אינם יכולים לטעון לדחיפות בביצוע הפרויקט. כן שקל בית המשפט את התחייבות המשיבים להודיע לבית המשפט על כל שינוי בסטטוס קוו ובמועד המתקדם לדיון בערעור, ומצא כי גורמים אלה מפחיתים את הסיכון למצב בלתי הפיך. בית המשפט הגיע למסקנה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים ודחה את הבקשה לסעד זמני, בכפוף להתחייבות המשיבים שלא לבצע עבודות בנייה כלשהן בעתיד הקרוב ללא הודעה מוקדמת של בית המשפט. צו המניעה הארעי שהוצא בעבר הוסר, ובית המשפט לא הורה על הוצאות.