ת"א 15632-09-19

תקציר

המחלוקת נסובה סביב אמיתות החתימות על הסכם למכירת חלקת קרקע. בעל הקרקע, מר איבראהים דיאב, הגיש תביעה נגד מר יוסף עמאר בטענה כי חתימתו על ההסכם זויפה וכי מעולם לא חתם על מסמך כזה. כמו כן ביקש להסיר הערת אזהרה שרשם עמר בנוגע לקרקע. בינתיים הגיש עמר תביעה נגדית, בה טען כי החתימות היו אמיתיות וכי דיאב מכר לו את הקרקע תמורת 498 אלף שקל, כאשר 120 אלף שקל שולמו במזומן ויתרת הסכום הוסדרה באמצעות קיזוז חובות שחב דיאב כלפיו. בית המשפט הורה על ניתוח כתב יד, והמומחה הגיע למסקנה כי החתימות על הסכם המכר ובקשת הערת האזהרה אכן היו של דיאב וכי דיאב ניסה להונות את המומחה. דיאב לא סיפק הסבר עקבי ואמין לסתירות בגרסאותיו לאירועים ולא תמך את טענותיו בעדויות עדים רלוונטיות, בעוד עמר עמד בהצלחה בנטל ההוכחה המוטל עליו. לאור חומר הראיות, פסק השופט לטובת עמר וקיבל את טענתו כי ההסכם היה אמיתי ומחייב. משכך, דחה בית המשפט את תביעתו של דיאב והורה לו לשלם לעמר שכר טרחת עורך דין, בסך 50 אלף שקל, וכן לשפות אותו בגין הוצאות מסוימות הקשורות בתיק, לרבות שכר טרחת מומחה. פסק הדין הדגיש את חומרת הטענות לזיוף ומרמה, והדגיש כי טענות אלה דורשות הוכחות משמעותיות, שדיאב לא הצליח לספק. השופטת הגיעה למסקנה כי ההסכם מיום 20.8.2019 תקף וניתן לאכיפה, ובלבד שיתקיימו כל דרישות החוק לרישומו.