תמ"ש 10561-08-20

תקציר

השופטת קבעה כי התובע, שתבע את בנו וכלתו על החזרת הכספים שהעביר להם, לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי התביעה מוצדקת ולכן דין התביעה להידחות. התובע לא כמת את סכום הכספים שהועברו עבור הוצאות המחיה של הנתבעים, והסכום שתבע לצורך כך – 46,640 ₪ – לא תאם את הסכומים שצוינו בתביעות קודמות או את עדויות הנתבעים. יתר על כן, התובע לא הביא ראיות מספיקות לכך שהכספים, אותם הודה כי נתן כסיוע, ניתנו כהלוואה ולא כמתנה. הראיות והעדויות הצביעו על קשר משפחתי קרוב שבו ההורים סייעו לבני הזוג והיו מעורבים בחייהם. כוונת ההורים בעת מתן הכסף הייתה לסייע לבנם וכלתם לרכוש בית ולשמר את התא המשפחתי שלהם, וסביר היה להסיק כי מדובר במתנה או עזרה ולא בהלוואה. החזקה כי הכסף היה מתנה, שהתעוררה עקב הקשר המשפחתי, לא הופרכה בהצלחה על ידי התובע. השופט גם הטיל ספק במהימנות עדותה של הכלה בשל חוסר עקביות בגרסאותיה לאירועים. בעקבות זאת הורה השופט על מחיקת התביעה, ביטל צו עיקול וקבע כי על התובע לשלם לנתבע הראשון שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 שקל.