ת"צ 4455-08-13

תקציר

פסק הדין דן באישור בקשה לתביעה ייצוגית בישראל בדבר הפרש האגרות בין בתי משפט אזרחיים לבתי דין דתיים בגין הליכים זהים. המשיבים סבורים כי יש לערוך השוואה הדרגתית של אגרות אלה, אולם בית המשפט מוצא כי גביית אגרות בבתי משפט אזרחיים אינה בלתי חוקית ולכן לא ניתן להורות על בטלותה. שיעורי אגרות אלה אושרו על ידי הרשויות המתאימות, לרבות ועדת החוקה, חוק ומשפט, ובית המשפט אינו יכול לגבות סכום אחר מהקבוע בתקנות. עוד צוין בפסק הדין כי חוק תובענות ייצוגיות אינו מקנה לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות לדון בתוקפן של תקנות אלה, ומעשה כזה צריך להיעשות רק במקרים חריגים. העותרת טוענת כי הפרש שכר הטרחה מפלה, פוגע בזכות הגישה לערכאות, אינו סביר ומהווה עשיית עושר ללא משפט. עם זאת, בית המשפט מוצא כי טענות אלה אינן חלות במקרה זה, שכן קיימות הצדקות להבדלים בשכר הטרחה, והן אינן כה בלתי סבירות המצדיקות תביעה ייצוגית. יתר על כן, בית המשפט מדגיש את הסכנה שבתקיפה עקיפה של תקנות אלה באמצעות תביעה ייצוגית, כאשר הדרך הראויה תהיה תקיפה ישירה באמצעות בג"ץ. בית המשפט דן גם בחזקת התקינות המינהלית, כלומר חזקה על הרשות כי הפעילה את שיקול דעתה כראוי. פסק הדין מאשר את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, קובע כי המבקשים ובאי כוחם כשירים למשימה, ומורה למשיבים לשלם 30,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.