ערר 1169/19

תקציר

פסק הדין דן בתמ"א 38 ובתמ"א 10038, שהן תכניות לאומיות שמטרתן לחזק מבנים מפני רעידות אדמה וחלות על העיר ההיסטורית ירושלים. תכנית 10038, תכנית מפורטת, אושרה בשנת 2014 וקובעת הוראות מיוחדות לעיר ההיסטורית. היא מעודדת תוכניות חיזוק תוך שמירה על בנייה תואמת לסביבה. פסק הדין מדגיש כי הזכויות על פי תכניות אלה אינן מוחלטות וכי לוועדות המקומיות שיקול דעת בקביעת התכנון המתאים. במקרה דנן, נדרשה ועדת הערר לאזן בין הצורך בחיזוק בניין מסוים לבין הפגיעה הפוטנציאלית בדירה שכנה שבבעלות המערער. הוועדה פירטה את מדיניות התכנון והגיעה למסקנה כי תכנית החיזוק תואמת את המדיניות, תוך שמירה על מרחקים מקובלים בין מבנים בסביבה עירונית. עוד נמצא כי טענותיו של המערער בדבר פגיעה בדירתו, לרבות חסימת נוף ופגיעה בעצים לשימור, גברו על יתרונותיה של תכנית החיזוק. יתר על כן, מטרדים במהלך הבנייה הוכרו כחלק בלתי נמנע של פיתוח עירוני. הוועדה אישרה את החלטת הוועדה המקומית לאשר את הבקשה, דחתה את הערר והדגישה את חשיבות ההיערכות לרעידות אדמה והתחדשות עירונית. החלטה זו התקבלה מתוך הבנה כי חיזוק המבנה והוספת אמצעי הבטיחות תואמים את מדיניות התכנון הרלוונטית.