ע"א 4912/90

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי לטובת המשיב, שאישר את תוקפו של חוזה לרכישת חנות. המערערים טענו כי איחורי התשלום על ידי המשיב היוו הפרה יסודית של החוזה, המצדיקה את ביטולו. עם זאת, השופטים קבעו כי העיכובים לא היו הפרות יסודיות, במיוחד בהתחשב בהסכם חדש שהאריך את המועד האחרון לתשלומים. ההסכם הראשוני, שקבע חלון תשלומים של 60 יום, תוקן עוד יותר כדי לאפשר הארכה נוספת. העיכוב של יומיים בתשלום לאחר הארכה זו נחשב חסר משמעות ולא סיבה מוצדקת לסיום החוזה. יתר על כן, השופטים הסכימו עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי גובה החנות, כפי שנבנה, אכן היה 6 מטרים, כפי שהוסכם. עם זאת, מאחר שהמערערים לא מסרו את החנות כמובטח, הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע פיצוי כספי הולם למשיב. לבסוף, דחו השופטים את טענת המערערים כי אכיפת החוזה תגרום להם נזק בלתי צודק, ובמקום זאת פסקו למשיב 8,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. השופט גולדברג הוסיף הערה המדגישה כי מועדי התשלום של המשיב, בהתאם להסכמים המתוקנים, התייחסו הן לרכישת החנות והן לפסקי בוררות נפרדים, וכל הפרה אינה מצדיקה את ביטול החוזה. החלטתם פה אחד של כבוד השופטים מלץ, גולדברג ונשיא שמגר אישרה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי לטובת המשיב.