בד"א 117/11

תקציר

הערעור מתייחס לדיון משמעתי נגד עורך דין שלא הגיש סיכומים בשם מרשו בשני תיקים נפרדים בבית המשפט. המקרה הראשון היה תביעה שהגיש מרשו נגד הבנק שפיטר אותו בעבר בחשד לגניבה, הונאה וזיוף מסמכים. המקרה השני היה תביעה שכנגד שהגיש הבנק נגד הלקוח, בעקבות פיטוריו. עורך הדין טען כי הסיכומים לא הוגשו כחלק מטקטיקה מכוונת לעכב את ההליך המשפטי ולהימנע מקביעת ממצאים עובדתיים העלולים לפגוע בלקוחו. לדברי עורך הדין, מרשו היה מודע לטקטיקה זו והסכים לה. בית המשפט המחוזי קיבל גרסה זו של האירועים וקבע כי מעשיו של עורך הדין אינם מהווים הפרת חובת האמונים שלו כלפי מרשו. הערעור מערער על פסק דין זה, וטוען כי מעשיו של עורך הדין היו בלתי אתיים ובניגוד לחובותיו כלפי מרשו ובית המשפט. יודגש כי חובותיו של עורך הדין כלפי בית המשפט ולקוחו אינן סותרות אלא משלימות. בערעור נטען כי התנהלותו החריגה של עורך הדין סיכנה את מרשו והיוותה עבירת משמעת, גם אם הלקוח הסכים לכך. עוד נטען בערעור כי שגה בית המשפט המחוזי בפסק דינו בכך שלא שקל פרטים מהותיים, כגון שינוי הרכב בית המשפט במהלך הדיונים, ופרשנות שגויה של הראיות ונטל ההוכחה. הערעור מתקבל. עצם אי הגשת הסיכומים מהווה הפרת חובות עורך הדין כלפי לקוחו. יתר על כן, עורך הדין לא סיפק ספק סביר כי הלקוח הסכים לפעולה זו. לפיכך, הוא מורשע באי מילוי חובתו של עורך דין כלפי לקוח, בניגוד לכלל 2 לכללי האתיקה.