תפ"ח 1190/05

תקציר

הנאשם, יליד 1983, הודה במסגרת הסדר טיעון בביצוע מעשה סדום בקטין מתחת לגיל 14. העבירות בוצעו בשנים 2004 ו-2005, כאשר הקטין שהה בביתו של הנאשם. הנאשם היה מנצל את שנתו של הקטין ואת תמימותו ותלותו הרגשית בו. הוא היה מפשיט את הקטין, מורח חומר סיכה וחודר לפי הטבעת של הקטין עד שהיה מרוצה. זמן קצר לאחר מכן, הוא היה מזהיר את הקטין שלא יספר לאיש. תסקיר המבחן של הנאשם ציין את הבושה והבלבול שלו, והצביע על כך שהוא זקוק לטיפול, אם כי הקצין ציין כי המעצר שימש כגורם מרתיע. העד המומחה מטעם ההגנה העיד כי הנאשם היווה סכנה לקטינים אך לא הראה סימני תוקפנות, וכי הפרוגנוזה שלו לטיפול הייתה טובה. עם זאת, המומחה ציין גם כי הטיפול בעברייני מין הוא מורכב, ואין הוכחה לכך שהטיפול בקהילה יעיל יותר מאשר בכלא. נוכח חומרת העבירות, העדיף בית המשפט את האינטרס הציבורי בהגנה על נפגעים פוטנציאליים על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם ואפשרות שיקומו בקהילה. לפיכך, גזר בית המשפט על הנאשם עשר שנות מאסר, כאשר שמונה שנים ייכנסו לתוקף החל מספטמבר 2006, והיתר על תנאי. השופט גם הורה לנאשם לשלם לנפגע פיצוי בסך 50 אלף שקל, והמליץ לשירות בתי הסוהר להעניק לו טיפול. השופט הדגיש את הצורך שהציבור יקבל מידע על המקרה כדי להגן על עצמו, ולכן דחה את בקשת הנאשם לאסור את פרסום שמו, תוך שמירה על איסור הפרסום למתלונן.