עת"מ 10600-12-14

תקציר

העותרת במקרה זה למדה רפואה בחו"ל והגישה בקשה לקבלת רישיון לעסוק בישראל. בקשתם נדחתה בנימוק שהעותר לא עמד בדרישות ההכרה הקבועות בפקודת הרופאים. על פי הפקודה, על מנהל המחלקה הרלוונטית להכיר הן במוסד הלימוד והן בתעודה שקיבל המבקש. המנהל אמנם הכיר באוניברסיטה בה למד העותר, אך לא הכיר בתעודה. בעתירה נטען כי מדובר באפליה, הן כלפי בוגרים אחרים של אותה אוניברסיטה והן כלפי סטודנטים בתוכניות מואצות באוניברסיטאות בישראל. עם זאת, בית המשפט מצא כי החלטת המשיבים סבירה ומבוססת על חששות מקצועיים לגיטימיים בדבר רמת הבקיאות והקפדנות במהלך לימודיו של העותר. נשמר שיקול הדעת שהוקנה למנהל בפקודה, והודגש כי הדרישות לעיסוק ברפואה בישראל מחמירות ולא בכדי, קרי הגנה על הציבור מפני טיפול רפואי לקוי. לפיכך, העתירה נדחתה. בית המשפט הכיר בכך שבעוד שמכתבו של ד"ר שאנון לעותר יכול היה להיות מפורש יותר, צודקים המשיבים בפרשנותם אותו, והעתירה נכשלה.