בג"צ 612/81

תקציר

פסק הדין מתייחס למדיניות היבוא הישראלית על כלי רכב פרטיים והשלכותיה על תושבים, תיירים ותושבים חוזרים. העותר, שרכש רכב מתייר, ערער על החלטת אגף המכס והבלו האוסרת עליו להעביר את הרכב על שמו, בטענה כי המחלקה חרגה מסמכותה וכי ההנחיות מפלות. עם זאת, בג"ץ קבע כי המחלקה פעלה במסגרת סמכויותיה וראתה בבטיחות בדרכים חשש לגיטימי, וכי ההבחנות בהנחיות בין תיירים, עולים ותושבים חוזרים מוצדקות. עוד הדגיש בית המשפט כי ההנחיות החדשות פורסמו כראוי, ודחה את טענת העותר לאי ידיעתו. בנוסף, הסכימו השופטים כי העותר נטל ביודעין את הסיכון שלא יוכל להעביר את הרכב, נוכח התנאים הברורים שצוינו במסמכי הייבוא. עוד נקבע בפסק הדין כי שיקולי המחלקה היו סבירים, בהתאם לאמנות המכס הבינלאומיות, ולא היוו שיקולים זרים. אשר לטענת האפליה, קיבל בית המשפט את הסברם של המשיבים כי הנחיות שונות לעולים ולתושבים חוזרים התבססו על הצורך לעודד הגירה וכי ההבחנה בין תיירים לטווח קצר לבין מתיישבים היא סבירה. המשיבים הצביעו גם על השלכות משפטיות אפשריות על העותר והתייר, לרבות טענות להברחה ואפשרות לחילוט הרכב למדינה, שבית המשפט מצא משכנע. פסק הדין דחה את העתירה, ביטל את הצו המותנה והורה לעותר לשלם למשיבים הוצאות משפט.