ע"א 208/66

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בערעור בעניין שיעור ההוצאות שנפסקו בפסק דין מקוצר. המערערת, שתבעה את המשיבים לפירעון הלוואה, תבעה תשלום כולל של 18,467.16 לירות בתוספת ריבית והוצאות. רשם בית המשפט המחוזי הורה למשיבים לשלם את החוב, בצירוף ריבית, ועוד 800 לירות עבור הוצאות ושכר טרחת עורך דין. עם זאת, נמצא כי שכר טרחת עורך הדין בפועל עומד על 333 לירות, סכום שלטענת המערערת אינו פרופורציונלי לסכום הנתבע. בית המשפט הסכים כי הצד הזוכה זכאי בדרך כלל להחזר הוצאות מלא, אך קביעת שכר טרחת עורך דין מתחת לשיעור המינימום מחייבת כי הצד יישא בחלק מההוצאות שהוצאו. בהיעדר נסיבות מיוחדות, על בית המשפט לקבוע את שכר הטרחה בשיעור המינימלי ומעלה. מאחר שלא נטענו נסיבות כאלה במקרה זה, קיבל בית המשפט העליון את הערעור והגדיל את ההוצאות ל-1,600 לירות. השופט הלוי, אף שהוא מסכים עקרונית, ציין כי בתביעות לפסק דין מקוצר, שיעור המינימום עשוי להיות גבוה יחסית להליכים משפטיים אחרים. עם זאת, בית המשפט החליט כאמור לעיל, וקבע תקדים למקרים עתידיים. המשיבים חויבו לשלם למערערת את הוצאות הערעור בפועל, בסך 80 לירות.