בר"ע 2662/04

תקציר

המערער, שהיה מעסיקו לשעבר של החייב, הגיש נגדו תביעה להשבה בגין גניבה ומעילה ברכושו של המערער. המערער קיבל צו עיקול זמני על נכסי החייב, לרבות כספים שנצברו אצל המשיב, קרן מקפת. המשיבה הינה אגודה שיתופית המנהלת קרן פנסיה מקיפה. המערערת פתחה בהליכי הוצאה לפועל למימוש הכספים שהופקדו אצל המשיב. עם זאת, המשיב התנגד לתפיסת הכספים, בטענה כי זכויות החייב הן זכויות פנסיוניות מוקפאות שטרם הבשילו. הם גם ציטטו את סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, המגן על כספי החייב שנצברו בקופת הגמל הפנסיונית מפני עיקול. מנהל ההוצאה לפועל פסק לטובת המשיב, והוביל את המערער להגיש בקשה לשינוי החלטה. המערערת טענה כי החייב עבר את גיל הזכאות לפנסיה, וכך ניתן לממש את הכספים. עוד טען המערער כי התגובה שהגיש המשיב לא נתמכה בתצהיר ודינה להידחות. בית המשפט נעתר לבקשת רשות הערעור וראה בה ערעור. נפסק כי הגנתו של סעיף 26 משתרעת על נסיבותיו של מקרה זה, כאשר התיקון לחוק אירע לפני זכאותו של החייב לכספים, ותכלית החוק נועדה להגן על כספי העובדים מפני עיקול. בית המשפט פירש את החוק כמעניק הגנה מוחלטת מפני עיקול כספים על ידי נושי המעביד והגנה יחסית על ידי נושיו של העובד. מאחר שזכויותיו של החייב בכספים לא הבשילו בעת העיקול, קבע בית המשפט כי לא ניתן לעקל את הכספים. זאת ועוד, העדר תצהיר בהגשת המשיב נמצא לא מהותי שכן התשובה התבססה על טיעונים משפטיים. לפיכך אושרו החלטותיו של ראש לשכת ההוצאה לפועל, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.