ת"א 2052/05

תקציר

התובע, מר יהודה ינקו, שכר את שירותיה של הנתבעת, עו"ד דורית דורון, על מנת שתסייע לו לקבל פיצויים לאחר שנפגע בתאונת דרכים. אלא שהיחסים בין ינקו לדורון התדרדרו, וינקו פיטר בסופו של דבר את דורון ושכר עורך דין אחר. ינקו תבעה את דורון בגין רשלנות מקצועית, בטענה כי אי התרעתה על תקופת ההתיישנות וטיפלה כראוי בעניינו הביאה לפקיעת תביעתו. בית המשפט מצא את דורון רשלנית במילוי תפקידה כעורכת דין. היה עליה להזהיר את ינקו מפני התאריך המדויק שבו תפוג תביעתו ולהודיע לו על ההשלכות של אי נקיטת פעולה. לחילופין, היא יכלה להודיע לו בבירור שהיא מפסיקה את ייצוגה ושהוא צריך למצוא עורך דין אחר כדי להימנע מהתיישנות. ינקו נמצא אשם גם בכך שלא השיב להודעותיו של דורון ולא פעל לקידום תביעתו. בית המשפט ייחס לינקו 20% אשם בחוסר המעש הממושך שלו ובניתוק הקשר עם דורון. בית המשפט העריך את הנזק שנגרם כתוצאה מרשלנותו של דורון ב-4,641 שקל, לאחר ניכוי 20% בגין אשמתו התורמת של ינקו. סכום זה כלל ניכוי שכר טרחת עורך דין שדורון היה מרוויח אם התביעה הייתה מצליחה. בית המשפט דחה את תביעתה של ינקו לפיצויי עוגמת נפש. בנוסף, נדחתה גם תביעתו הנגדית של דורון לשכר טרחה. בסופו של דבר חויב דורון לשלם לינקו 4,641 שקל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. ינקו זכה ל-25% מהוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין בסך 3,500 שקל, בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין.