ע"א 9555/10

תקציר

במקרה הנדון, הערעור נסב סביב השאלה האם קיים הסכם בין שלושה שותפים לחלוקה שווה של חלקת קרקע לחלקים שווים. ערכאת הערעור בחנה את החלטתו של בית משפט קמא, שהתבססה בעיקרה על מסמכים ולא על מהימנות עדים, שכן העדים המקוריים היו המנוחים. על ממצאיו של בית משפט קמא ערערו המערערים, אשר טענו לזכויותיהם הקנייניות בחלקה בהתבסס על ראיות היסטוריות ועל התנהלות השותפים. ראשיתו של הסכסוך בשותפות שהוקמה לפני מספר עשורים, כאשר זיכרונותיו של משה הופמן וראיות נוספות כגון קבלות, דוחות הכנסות והוצאות, הצהרות הון ומסמכים שונים אחרים הצביעו על שיתוף פעולה וניהול משותף של הנכס בין השותפים. בנוסף, הצהרה של אחד השותפים, חיים יפה, הכירה בבעלות המשותפת, אם כי יורשיו ערערו עליה. על אף שבית משפט קמא דחה תחילה ראיה זו בשל קריטריונים פורמליים לקבילות, מצא בית המשפט לערעורים כי במצטבר, הראיות תומכות בטענת המערערים לבעלות שווה. המערערים הצליחו להוכיח באמצעות תיעוד היסטורי והתנהלות הצדדים המעורבים כי למשפחותיהם של ריגר והופמן יש זכויות קנייניות במגרש. בית המשפט הגיע למסקנה כי די בשותפות המתמשכת ובזכויות המשותפות כדי להכיר בנאמנות קונסטרוקטיבית בנכס. משכך, התקבל הערעור ואישר כי השותפים ההיסטוריים ויורשיהם החזיקו בחלקים שווים בחלקה, כאשר יורשי יפה אחראים לכיסוי הוצאותיהם המשפטיות של המערערים.