ע"א 31304-05-24

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על החלטה מנהלית של המינהל להטיל עיצום כספי על ספק גז, בגין הפרת תקנות הגז. בפרט, הספק לא סיפק כתובות מדויקות של צרכני גז הקשורות למערכת גז מרכזית, כמתחייב מתקנה 2. בית המשפט פסק לטובת המערער, הניח בצד את פסק דינו של בית משפט קמא וקיבל את כל טענות המערער. פסק הדין הכיל טעויות ביישום החוק ובנימוקי בית המשפט, שהצדיקו התערבות זו. תכליתה של תקנה 2 היא להגביר את התחרות במשק הגז ולשפר את הבטיחות, על ידי הקפדה על מסירת מידע צרכני על ידי ספקי הגז. במקרה דנן, נפלו טעויות שאינן שנויות במחלוקת בפרסום כתובות, הגם שהמשיב טען כי נעשו בתום לב ותוקנו בהקדם. בית המשפט מצא כי די בראיות המנהליות, וממצאיו של בית משפט קמא בדבר השיקולים להטלת עיצומים כספיים אינם רלוונטיים במסגרת ביקורת שיפוטית על החלטה מינהלית. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי שיקולים מסוימים התייחסו לגובה הסנקציה, ולא השפיעו על הטלת הסנקציה עצמה. בנוסף, ציין בית המשפט ארבע הבחנות ביחס לפסק דינו של בית משפט קמא: לא היה עליו לשקול את מהירות פעולתו של המשיב להסרת ההפרה כגורם לביטול העונש; זהותם של המתלוננים כ"מתחרים" לא הייתה רלוונטית; גם מספר הטעויות וסבירותן לא היו רלוונטיות להטלת הסנקציה; ולבסוף, טעות בפרטים מהווה הפרה של תקנה 2, בין אם נאמר במפורש. משכך, התקבל הערעור, פסק דינו של בית משפט קמא בוטל, והמשיב חויב לשלם את העיצום הכספי, בצירוף הוצאות ההליך.