ע"א 3996/05

תקציר

פסק הדין מתמקד בערעור על מקרה של אחים ממקסיקו שירשו חכירת משנה לשתי חלקות חקלאיות בנתניה. בשנת 1999 הסכימו המשיבים לוותר על זכויותיהם בחלקות מכוח החלטה 727 של מועצת מקרקעי ישראל, שמטרתה להעמיד קרקעות לבנייה תוך מתן תמריץ כלכלי לחוכרים לוותר על זכויותיהם. המשיבים טענו כי הם זכאים לפיצוי נוסף ממינהל מקרקעי ישראל (המערערת) על בסיס פרשנותם להחלטה 727, עליה חלקו המינהל. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסק לטובת המשיבים, אך בית המשפט העליון הפך את החלטת הערעור. בית המשפט העליון קבע, כי זכויות המשיבים בחלקות הן משותפות ונפרדות, ולכן יש לחשב את הפיצוי לפי גודל השטח ולא לפי מספר בעלי הזכויות. בית המשפט פירש את החלטה 727 לאור מטרותיה ועקרונות השוויון והצדק החלוקתי, וקבע כי אין צורך בפרשנותם הנדיבה של המשיבים כדי לעודד ויתור על זכויות. בנוסף, הכיר בית המשפט ביתרונות השיתוף בנכסים ובציפיות הסבירות של בעלי הזכויות המשותפות לחלק את פירות הנכס בהתאם לחלקם. פסק הדין המוצע על ידי השופטת א' חיות, אשר דחה את החלטת בית המשפט המחוזי והורה על פיצוי המחושב על פי שיטת המערער, הוסכם על ידי הנשיאה ביניש והשופטת מ' נאור.