ת"א 39192-01-20

תקציר

פסק הדין מקבל את טענת התביעה כי הנתבעים הסיגו גבול ברכוש המשותף בבית המשותף שבו כל הדירות בבעלותם, וכי אין להם זכות להשתמש אך ורק בשטחים המשותפים המפורטים בתביעה. הנתבעים לא הביאו הוכחות להסכמה מפורשת של כל בעלי הדירות – לרבות התובעת – לשימוש בלעדי בשטחים אלה. עוד קבעה השופטת כי התובעת לא ויתרה על זכותה בשטחים אלה, וכי חלוקת הרכוש המשותף לא נרשמה כראוי, ולכן אינה יכולה לחייב את התובעת. למרות שהנתבעים בנו על נכסים אלה תוספות ללא היתר, קבע השופט כי בשל חלוף הזמן, והעובדה שהתובעת בנתה גם תוספות ללא היתר, המבנים לא ייהרסו. במקום זאת, לכל הדיירים – כולל התובע – צריכה להיות גישה ויכולת לעשות שימוש בשטחים המשותפים, ולשאת בחלק שווה מהוצאות התחזוקה. הנתבעים חויבו לאפשר גישה זו, ונפסקו לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, שהסתכמו ב-10,000 ₪.