רע"א 83064-05-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות משפטיים ובחידושים אפשריים, בהתבסס אך ורק על הנתונים שנמסרו: **ניתוח משפטי: רע"א 83064-05-26 (בית המשפט העליון)** **א. רקע עובדתי והליכים קודמים:** ההליך הנוכחי עוסק בבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי, אשר דחה ערעור על פסק דין של בית משפט השלום. המחלוקת המרכזית נסובה סביב זכויות בנכסים המהווים חלק מ"הקדש בנבנישתי" בשכונת סילוואן בירושלים. ההיסטוריה העובדתית של הנכסים מורכבת וכוללת רישום בנאמנות בשנת 1881, הקמת הקדש לטובת עניי העדה היהודית, השכרה כושלת, תקופת שלטון ירדני, שחרור לידי נאמני ההקדש בשנת 2002, והליכים משפטיים רבים הנוגעים לזכויות בנכסים. במוקד התביעה העיקרית עמד טענת המבקש 1 לרכישת זכויות מהרוכש המקורי (ג'לאג'ל), בעוד התביעה שכנגד הוגשה על ידי נאמני ההקדש (המשיבים) בטענה לפלישה ודרישה לפינוי. **ב. סוגיות משפטיות מרכזיות שנדונו בערכאות קמא:** 1. **תוקף הקדש מקרקעין:** טענת המבקשים כי לא ניתן היה להקדיש את המקרקעין בשל סיווגם כ-"מירי" (קרקע שלטונית) ולא כ-"מולכ" (קרקע פרטית) נדחתה. נקבע כי סוגיה זו הוכרעה בפסיקות קודמות ביחס לנכסי ההקדש, אשר קבעו כי המקרקעין נכללו בתחומי ירושלים והומרו לסוג "מולכ" על ידי השלטון הירדני. 2. **זיהוי המקרקעין:** בית משפט השלום דחה את טענות המבקשים בדבר זיהוי שגוי של המקרקעין, וקבע כי הם מצויים בתחומי ההקדש. קביעה זו התבססה על מספר נדבכים: * **מעשה בית דין והשתק:** חלק מהמבקשים היו צדדים להליך קודם (עניין סרחאן) שבו נקשרה תעודת השחרור לחלקות 95 ו-96. * **רכישה מג'לאג'ל:** בהתבסס על היעדר יכולת של ג'לאג'ל למכור נכסים אחרים באזור, הוסק כי עסקת הרכישה של המבקש 1 (שנעשתה ממנו) נוגעת לנכסי ההקדש. * **הודאות והתנהלות:** מסמך מעיריית ירושלים משנת 1995 שהופנה למבקש 1 בנוגע לחלקה 96, והסכם פינוי ופיצוי שנחתם עם בנו של המבקש 1, נתפסו כהודאה בדבר מיקום הנכס בחלקה 96. * **מחדל ראייתי:** המבקשים לא הציגו את התשריט שצורף להסכם הרכישה הנטען מג'לאג'ל, והדבר הוסק לרעתם. * **חוות דעת מודד:** בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, בהתבסס על חוות דעת מודד, כי תעודת השחרור המתוקנת חלה על שטח גדול יותר מהחלקות המקוריות, וכי השטח הנוסף (הכולל את הנכסים שבמחלוקת) מצוי ממערב לחלקות 95 ו-96, ובכך תומך בזיהוי. 3. **התיישנות:** בית משפט השלום דחה את טענות ההתיישנות כנגד התביעה שכנגד בשלושה נימוקים עיקריים: * **סעיף 4 לחוק ההתיישנות:** טענת התיישנות אינה נשמעת כנגד תביעה שכנגד שהיא והתביעה נושא אחד או נובעות מאותן נסיבות. * **"מקרקעי ציבור" לפי סעיף 113(ב) לחוק המקרקעין:** נקבע כי המקרקעין, שהוקנו לאפוטרופוס הכללי, הם "מקרקעי ציבור" כמשמעותם בחוק המקרקעין. לכן, תקופת ההתיישנות החלה רק עם רישומם על שם בעליהם בשנת 2002, ועד להגשת התביעה שכנגד לא חלפה תקופת ההתיישנות (15 שנה). * **חזקה נוגדת:** נדחתה הטענה לחזקה נוגדת, שכן החזקה במקרקעין נבעה מעסקה עם ג'לאג'ל, אשר בעצמו החזיק מכוח הסכם עם ההקדש – מצב המהווה הודאה בזכות הבעלות של נאמני ההקדש. 4. **זכות רכישה לפי סעיף 23 לחוק המקרקעין:** בית המשפט דחה טענה זו, בקובעו כי המבקשים לא הוכיחו את שלושת התנאים המצטברים הנדרשים בחוק: תום לב בעת הקמת המחוברים, שווי המחוברים עולה על שווי המקרקעין, והיעדר נזק חמור לבעלים כתוצאה מהרכישה. 5. **רשות בלתי הדירה:** נדחתה טענה זו, בעיקר משום שהמקרקעין שוחררו להקדש רק בשנת 2002. **ג. התמודדות בית המשפט העליון עם בקשת רשות הערעור (גלגול שלישי):** בית המשפט העליון (כבוד השופט יחיאל כשר) דחה את בקשת רשות הערעור, וקבע כי אינה עומדת בקריטריונים למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", הנשמרת למקרים חריגים המעלים שאלות משפטיות עקרוניות או גורמים לעיוות דין. 1. **חזרה על טענות הערכאות קמא:** בית המשפט ציין כי המבקשים שבו על כלל הטענות שהועלו בפני הערכאות קמא. 2. **סיווג המקרקעין:** בעניין זה, נקבע כי הסוגיה הוכרעה כבר בפסיקות רבות של בית המשפט, ואינה מעוררת שאלה משפטית חדשה. 3. **זיהוי המקרקעין:** * **מעשה בית דין:** המבקשים מושתקים מלטעון כנגד הקביעה כי המקרקעין נכללים בתעודת השחרור, משחלקם היו צדדים להליך קודם בעניין סרחאן. * **קביעות עובדתיות:** נקבע כי קביעות הערכאות קמא בנוגע לזיהוי הן קביעות עובדתיות מובהקות, המבוססות על מכלול ראיות, וערכאת ערעור אינה מתערבת בכגון דא, במיוחד ב"גלגול שלישי". 4. **התיישנות:** * **החלת סעיף 113(ב) לחוק המקרקעין:** בית המשפט העליון קיבל את קביעת בית משפט השלום כי סעיף 113(ב) חל, שכן המקרקעין היו רשומים על שם המקדיש ולא על שם ההקדש לפני הקנייתם לאפוטרופוס הכללי. בית המשפט העליון הפנה לקביעות עובדתיות דומות בפסיקות קודמות. * **היחס לסעיף 162(2) לחוק המקרקעין:** בית המשפט העליון אימץ את עמדתו הקודמת, כי גם אם קיימת לכאורה סתירה בין סעיף 113(ב) לסעיף 162(2), יש להעדיף את החלתו של סעיף 113(ב) כפי שנעשה בעניין דוויק, וזאת ביחס למקרקעין הספציפיים האלה. * **התיישנות לפי דינים "רגילים":** אף אם סעיף 113(ב) לא היה חל, בית המשפט דחה את טענות ההתיישנות גם לפי הדינים הרגילים, מכיוון שקיימים ספקות בדבר אופן רכישת הזכות על ידי המבקשים. זוהי קביעה עובדתית. 5. **זכות רכישה ורשות בלתי הדירה:** נדחו גם טענות אלו, מכיוון שהן מבקשות להתערב בקביעות עובדתיות מובהקות של הערכאה הדיונית, שבדקה את הראיות והתרשמה מהן. **ד. עקרונות משפטיים וחידושים:** * **היקף הביקורת ב"גלגול שלישי":** פסק הדין מדגיש את המגבלות החמורות על התערבות ערכאת ערעור (במיוחד בית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור) בקביעות עובדתיות של הערכאות הדיוניות. הדבר מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בבקשה ב"גלגול שלישי", אשר מוגבלת לשאלות משפטיות עקרוניות או למקרים קיצוניים של עיוות דין. * **מעשה בית דין והשתק פלוגתא:** ההחלטה מרחיבה את תחולתם של דוקטרינות אלו, תוך הטלת מגבלות על בעלי דין לטעון טענות סותרות בין הליכים שונים, במיוחד כאשר הם היו צד להליכים קודמים שקבעו עובדות רלוונטיות. * **פרשנות סעיף 113(ב) לחוק המקרקעין:** פסק הדין מחזק את הפרשנות שהובעה בפסיקות קודמות, לפיה סעיף 113(ב) (הקובע כי תקופת ההתיישנות במקרקעי ציבור שאינם מקרקעי ייעוד מתחילה ברישומם על שם בעליהם) חל גם על מקרקעין שהוקנו לאפוטרופוס הכללי ושלא היו רשומים על שם בעליהם לפני כן, וכי הוא גובר על טענות אחרות הנוגעות למקרקעין לא מוסדרים (סעיף 162(2) לחוק המקרקעין). הדבר מרמז על מגמה של הגנה על זכויות מקרקעי ציבור מפני התיישנות ארוכת טווח. * **קביעת עובדות משפטיות:** פסק הדין מדגים כיצד קביעות עובדתיות, גם אם הן מורכבות (כמו זיהוי מקרקעין על בסיס מסמכים רבים, עדויות והערכות שטח), אינן עומדות בפני ערכאת הערעור, ומחזק את חשיבותן של הערכאות הדיוניות כמי שמכריעות במחלוקות עובדתיות. * **עסקאות ביחס להקדש:** אף שהסוגיה המרכזית לא היתה תקיפת ההקדש עצמו, העמידה הצורך לדון בתוקף עסקה שנעשתה עם מי שהחזיק מכוח הסכם עם ההקדש, תוך הצורך לבחון את מורכבות היחסים המשפטיים והעובדתיים הנובעים מהקצאות ומהחזקות לאורך שנים. **ה. סיכום:** פסק הדין משקף את הגישה השמרנית של בית המשפט העליון בנוגע להתערבות ב"גלגול שלישי". הוא מדגיש את חשיבות ההכרעות העובדתיות של הערכאות קמא, את כוחם של דוקטרינות כמו מעשה בית דין, ואת ההגנה המשפטית על זכויות מקרקעי ציבור, גם אם עברו תקופות ארוכות. מבחינת חידושים משפטיים, פסק הדין מחזק ומאשרר הלכות קיימות, בעיקר בנוגע לתחולת סעיף 113(ב) לחוק המקרקעין, ואינו מציג חידוש מהפכני, אלא יישום מבוסס של הדין הקיים על מכלול עובדתי מורכב.