בר"ע 46093-11-20

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע. ההחלטה הראשונית קבעה כי תביעה שהגיש תובע המתגורר באילת נגד המוסד לביטוח לאומי תידון בבית המשפט באילת, בהתאם למדיניות ארוכת השנים של בית המשפט לסייע לתושבי אילת לממש את זכויותיהם ללא צורך לנסוע לבאר שבע. המבקש ביקש לשנות את המקום, אך זו נדחתה על ידי נשיאת בית הדין האזורי, בנימוק של נוחות תושבי אילת והאפשרות של עדים רלוונטיים המתגוררים באילת כגורמים מרכזיים. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה למתן רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר, אך במהלך הליך הבקשה התברר כי התיק אכן יידון בבאר שבע, מה שמייתר את הבקשה. פסק הדין מסכם את המסגרת המשפטית סביב סמכות השיפוט של בתי המשפט האזוריים ואת שיקול דעתם של נשיאי בתי המשפט בהעברת תיקים. היא מדגישה כי ערכאות הערעור נמנעות בדרך כלל מלהתערב בהחלטות פרוצדורליות, ובמקרה זה אין מקום לבטל את שיקול דעתו של נשיא בית הדין האזורי. משהעניין נפתר, בקשת רשות הערעור נדחית, ולא נפסקו הוצאות.