ת"א 12946-01-18

תקציר

בית המשפט מצא כי קביעת דמי השכירות על ידי השמאי הייתה סבירה ודחה את טענות התובע בנוגע לשמאות. בית המשפט פירש את הסכם השכירות וקבע כי מגבלה של 20% על עליית שכר הדירה אינה חלה על תקופת השכירות השלישית. עוד קבע בית המשפט כי לשמאי הייתה גישה למידע מספק ושיקול דעתו המקצועי לגבי גובה המבנים ודמי הניהול היה סביר. לפיכך, נדחתה התביעה כנגד קביעתו. אשר לתביעה שכנגד, הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהתובע חויב בתשלום דמי ניהול או כי השטח הבנוי הנוסף היה צריך להיכלל בדמי השכירות. בית המשפט הדגיש כי הסכם השכירות היה מפורט ונוסח על ידי אנשי מקצוע, והיעדר דמי הניהול הצביע על החלטה מודעת של הצדדים. יתר על כן, הנתבעת לא הוכיחה נוהג נפוץ של תשלום דמי ניהול, וההסכם בעל פה סתר את החוזה הכתוב. לפיכך, נדחתה גם התביעה שכנגד לדמי ניהול רטרואקטיביים ודמי שכירות בגין השטח הנוסף. כל צד היה אחראי להוצאות המשפטיות שלו.