ע"א 1556/13

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת המבקשת לסעד זמני בערעורה. ההחלטה מתבססת על מספר שיקולים מרכזיים. ראשית, סיכויי ההצלחה של המבקשת בערעורה נראים קלושים, שכן היא לא הגישה תביעת חוב בתוך פרק הזמן הנקוב וטיעוניה בדבר בורותה לא היו משכנעים ולא נתמכו בראיות. בינתיים הביאו המשיבים ראיות משכנעות לכך שהליכי פשיטת הרגל התנהלו כראוי. דחיית הבקשה לסעד זמני לא תגרום נזק משמעותי למבקש, בעוד שמתן הבקשה יגרום נזק מהותי למשיב, שניהל כדין הליך פשיטת רגל וקיבל צו הפטר. זאת, במיוחד נוכח הזמן שחלף מאז מתן הצו, במהלכו הסתמך המשיב על מצב החוב המסולק והחל לשקם את חייו. כמו כן, אין כל ראיה לאי יכולתו של המשיב לפרוע את החוב אם הערעור יתקבל, או לסיכון כלשהו של הברחת נכסים. זאת ועוד, נראה כי טענות המבקש בדבר כוונת זדון כלפי המשיב נאמרו בחוסר תום לב, ללא כל הוכחה ממשית. בהתחשב בכל הגורמים הללו, החליט בית המשפט שלא להעניק את הסעד הזמני המבוקש. המבקש יישא גם בהוצאות המשיב, בסך 4,000 ₪.