ע"א 1134/98

תקציר

בית המשפט העליון פסק באופן חלקי לטובת המערער, שנפגע בתאונת דרכים ופסק פיצויים על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון קיבל את הערעור על גובה הפיצויים שנפסקו בגין סיוע עתידי, והגדיל אותו ב-750,000 ₪. בית הדין מצא כי ההנחה של טיפול רציף על ידי עובד אחד אינה סבירה, וכי העלות צריכה לקחת בחשבון צוות נוסף ותקופות ממושכות אפשריות מחוץ למוסד. בגין הוצאות ניידות הוגדל סכום הפיצוי ב-300,000 ₪, שכן בית המשפט קבע כי רכב מסחרי יהיה צורך סביר. באשר להפסדי השתכרות, הפסדי העבר והעתיד של המערערת גדלו ב-100,000 ₪ וב-250,000 ₪, בהתאמה. בית המשפט טען כי שכר המינימום אינו משקף את כושר ההשתכרות של המערער, וכי הפחתה לשני שלישים מהשכר הממוצע היא מופרזת. בנוסף, גיל הפרישה של 60 שנה לא היה מוצדק. לבסוף, בית המשפט פסק 75,000 ₪ עבור הוצאות אפוטרופסות עתידיות, תוך הבחנה בין בית המשפט הקובע את שכר האפוטרופוסים לבין בית המשפט לתביעות נזיקין. סך הפיצוי הנוסף עמד על 1.2 מיליון שקל, בתוספת ריבית, שכר טרחת עורך דין והוצאות. השופט אור נתן את פסק הדין, אליו הסכימו הנשיא ברק והמשנה לנשיא לוין.