סע"ש 68274-12-21

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב קבוצת עובדים שתבעו את מעסיקתם, חברת המים מקורות, בגין אפליה לאחר שנמנעה מהם השתתפות בכנס של החברה בשל סירובם להתחסן נגד קורונה. העובדים טענו כי החלטת "מקורות" פוגעת בזכויותיהם לשוויון ולכבוד האדם כפי שמבטיח החוק הישראלי. בית המשפט, לאחר שבחן את חומר הראיות ושמע את שני הצדדים, הגיע למסקנה כי החלטת "מקורות" אינה פוגעת בזכויות חוקתיות או משפטיות כלשהן של העובדים. נמצא כי פעולת החברה לא הייתה חובת חיסון אלא תוצאה תעסוקתית של הבחירה האישית של העובדים שלא לחסן. ההבחנה בין עובדים מחוסנים ללא מחוסנים נמצאה מוצדקת, שכן העדויות שהצטברו תמכו ביעילות החיסון במניעת הדבקה ותחלואה קשה. הבחנה זו נמצאה תואמת גם את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שכן היא לא התבססה על שיקולים מפלים אלא על בחירות בפועל של העובדים בנוגע לחיסון. עם זאת, בית המשפט מתח ביקורת על הליך קבלת ההחלטות של מקורות, וטען כי הוא נעדר מידתיות ואינו שוקל חלופות פוגעניות פחות. החברה לא בחנה מספיק את האפשרות של בדיקות קורונה יומיות או אמצעים אחרים שהיו יכולים לאפשר לעובדים הלא מחוסנים להשתתף בכנס תוך מזעור סיכונים בריאותיים. עם זאת, בית המשפט קבע כי פעולתה של "מקורות" לא הייתה שרירותית או עונשית, במיוחד בהתחשב בנסיבות החריגות של מגפת הקורונה. למרות שדחה את טענות העובדים, המליץ בית הדין ל"מקורות" לשקול לפצות את התובעים בגין הוצאות הכינוס, בדומה לעמיתיהם המחוסנים, כמחווה של תום לב. כל צד היה אחראי להוצאות המשפטיות שלו. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים והם עודכנו על פסק הדין באמצעות הדואר.