עת"מ 39422-04-14

תקציר

לאחר בחינת הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים, החליט השופט ר' שפירא כי עניינם של העותרים יוחזר למשיב להמשך בירור. זאת, בשל שיקול הדעת הרחב הנתון למשיב, במקרה זה שר הפנים, בבואו להחליט על רישיונות ישיבה לאזרחים שאינם אזרחי ישראל. סמכותו של השר בעניין זה היא אמנם מהותית, אך אינה מוחלטת, ובית המשפט יכול לבחון אותה בנסיבות מסוימות. שפירא מצא כי החלטת המשיב לדחות את בקשת העותרים לרישיון ישיבה אינה מוצדקת דיה, וכי חלק מהטעמים שניתנו, כגון הטענה כי בני הזוג ניהלו חיים נפרדים, לא נתמכו בראיות. בנוסף, החלטת המשיב התבססה על ראיות מנהליות בדבר מעורבותה הנטענת של העותרת בזנות, אשר לא הוצגו בפני בית המשפט. שפירא הדגיש כי אין בפסק דין זה כדי להצביע על עמדה כלשהי לגופו של עניין, וכי המשיב יערוך חקירה חדשה, לרבות שימוע נוסף לעותרים, בטרם יקבל החלטה חדשה תוך הפעלת שיקול דעתם. שני הצדדים יישאו בהוצאותיהם, ופסק הדין יועבר אליהם על ידי המזכירות. פסק דין זה ניתן ביום 3.7.2014 ואף אחד מהצדדים לא נכח בפסק הדין.