עב"ל 501/07

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור בשל היעדר טעויות משפטיות בפסק דינו של בית הדין האזורי. מקרה זה עסק בתביעה של מבוטח שליקוי שמיעה שלו הוכר כמחלת עבודה, וביקש לערער על חישוב מענק הנכות שלו בהתאם לשכרו בעת קביעת הנכות הראשונית. בית הדין הבהיר כי המועד הקובע לשכר המשמש בחישובים אלה הוא המועד שבו הוכר לראשונה המצב הרפואי כפגיעה בעבודה, והוערך לראשונה אחוז הנכות, שבמקרה זה נקבע על 0%. בנוסף, קיבל בית המשפט את עמדת המוסד לביטוח לאומי לפיה השכר ששימש צריך להיות זה שהנפגע היה מקבל בעת הפגיעה, בהתאם לכוונת המחוקק לשמור על רמת החיים של העובד הנפגע טרם הפגיעה בעבודה. בית המשפט דחה גם את טענת המערערת כי יש לבסס את תקרת השכר על מועד הגשת הבקשה לעיון חוזר, ובמקום זאת אישר כי השכר והתקרה הרלוונטיים הם אלה ממועד הפגיעה. לבסוף, התייחס בית המשפט לטענות המערערת בדבר התנהלותו הנטענת של המוסד לביטוח לאומי והפריך אותן, תוך שהוא מדגיש כי כל חריגה מהחוק אינה מחייבת. לפיכך נדחה הערעור, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי התקבל.