ע"א 438/14

תקציר

במקרה דנן, שעניינו תאונת דרכים שהותירה את המערער פצוע קשה, בחן בית המשפט בקפידה את ראשי הנזק השונים ולא מצא עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, ובחר לדחות הן את הערעור והן את הערעור שכנגד. למערער, שסבל מליקויים קוגניטיביים ונוירולוגיים משמעותיים בעקבות התאונה, נפסק על ידי בית משפט קמא סכום נכבד בסך 3,992,498 ₪, סכום שנראה לבית המשפט לערעורים סביר. ערכאת הערעור, בהתאם לסמכויותיה הנתונות לשיקול דעתה, בחרה שלא להיכנס לפרטי פרטיו של כל ראש נזק, ובמקום זאת ערכה בחינה רחבה כדי לוודא שהפיצוי הכולל הוגן. יצוין, כי בית המשפט אישר את קביעותיו של בית משפט קמא בעניין סיוע לצד ג', הכנסות עתידיות והוצאות פעילות פנאי, וקבע כי נכותו התפקודית של המערער ודרישותיו הוערכו כראוי. בית המשפט הכיר בכך שקביעת נכות תפקודית, במיוחד במקרים של פגיעות ראש, היא משימה מורכבת שמוטב להותיר לשיקול דעתו של בית משפט קמא. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענת המערערת להגדלת בסיס השכר לצורך חישובים עתידיים, שכן עברה התעסוקתי של המערערת אינו מצדיק סטייה מהשכר הממוצע במשק. הן הערעור והן הערעור שכנגד, שהתמקדו בגובה ההוצאות הרפואיות העתידיות ובחישוב השכר הממוצע, נדחו, והביאו להותרת החלטת בית משפט קמא במלואה. החלטה זו מדגישה את רתיעתה של ערכאת הערעור מלהתערב בהחלטות בית משפט קמא בעניין הערכות נזק, תוך התערבות רק בנוכחות חריגה ניכרת מהנורמה.