בר"ע 135/73
צו עליון
תקציר
פסק הדין המדובר מתייחס לסכסוך בין שני צדדים שהגיעו להסכם פשרה חלקי למינוי רואה חשבון שיבדוק את חשבונותיהם ויקבע יתרות חובה. ההסכם היה מעורפל באשר לשאלה האם הוא מהווה הסכם בוררות, שכן הצדדים לא התייחסו אליו במפורש ככזה. רואה החשבון הממונה הוציא דו"ח, שנחזה להיות פסק ביניים, ובו נקבע חוב של המבקשים למשיב. המבקשים טענו כי רואה החשבון נועד רק לברר את מצב החשבונות וכי הם לא התקשרו בהסכם בוררות. עם זאת, בית המשפט פירש את הסמכויות שהוענקו לרואה החשבון ואת אופי הסכסוך כדי להגיע למסקנה כי ההסכם אכן היה הסכם בוררות. בית המשפט דחה גם את טענות המבקשים כי הבורר חרג מסמכותו וכי יש מקום לבטל את פסק הבוררות. משכך, נדחתה הבקשה לביטול פסק הבורר, ובית המשפט הורה למבקשים לשלם את הוצאות המשיב. ככלל, מקרה זה ממחיש את החשיבות של בהירות ותנאים מפורשים בהסכמי בוררות כדי להימנע מבעיות פרשנות פוטנציאליות.
חקיקה מקושרת
בר"ע 135/73 יצחק איסקוב נ' מפעלים חימיים ד"ר ויגרט בע"מ, עליון (22.10.1973)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.