ת"א 28343-03-13

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד מדינת ישראל, המיוצגת על ידי משרד הביטחון, בדרישה לפיצוי בגין הריסת המבנה והמרפאה שלו שבוצעו לכאורה על ידי צה"ל. השופט פסק לטובת הנתבע וקבע כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו. ראשית, המסמכים שהציג התובע להוכחת בעלותו בנכס שנהרס לא היו מקוריים, והוא לא הציע לכך כל הסבר סביר. מדובר בצילומים שמקורם אינו ברור, כך שלא ניתן לאמת את אמיתותם או את אמיתות תוכנם. עדותו של התובע, בהיותה עדותו של בעל הדין היחיד, לא הספיקה להוכחת זכויותיו הקנייניות. יתר על כן, התובע לא הביא כל ראיה מלבד תצהירו שלו כדי להוכיח כי הרס רכושו בוצע על ידי צה"ל באמצעות דחפור, כפי שטען. היו סתירות בגרסותיו לאירועים, מה שפגע באמינות עדותו. הדו"חות והעדויות המבצעיים הזמינים, כולל גרסתו של התובע עצמו, תיארו מצב מלחמתי מתוח באזור בעת האירוע, דבר המצביע על כך שסביר יותר להניח שההרס נגרם כתוצאה מהנסיבות הכאוטיות מאשר מפעולה מכוונת של צה"ל. בנוסף, התובעת לא מסרה הודעה בכתב על נזק כנדרש בחוק בתוך 60 יום מיום האירוע. לבסוף, גם אם התובע הצליח להוכיח את טענותיו, המדינה נהנית מחסינות בגין מעשי מלחמה, וסביר יותר להניח שהרס הרכוש היה תוצאה של פעולות מלחמתיות. בנסיבות אלה, החליטה השופטת לדחות את התביעה והורתה לתובע לכסות את הוצאות המשפט של הנתבע ושכר טרחת עורך דין, בסך 32,000 ₪.