ת"א 37073-10-20

תקציר

השופטת קבעה כי הנתבעת הפרה חוזה עם התובעים בכך שלא רשמה דירה על שמם בתוך פרק הזמן הקבוע בחוזה. על פי החוזה, הדירה הייתה אמורה להירשם על שם התובעים בלשכת רישום המקרקעין תוך 24 חודשים מיום מסירת החזקה בדירה לרוכש. רישום הדירה התעכב, ובסופו של דבר התרחש כשנתיים לאחר המועד שנקבע. השופטת דחתה את נימוקי הנתבעים לשיהוי, וקבעה כי הם לא פעלו בשקידה וכי הפרת החוזה לא נגרמה מנסיבות שאינן בשליטתם. לפיכך פסק השופט לטובת התובעים וקבע כי הם זכאים לפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם כתוצאה מההפרה. למרות כישלונם של התובעים בניסוח תביעתם והפער המשמעותי בין הסכומים הנתבעים לסכומים שנפסקו, הורתה השופטת לנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בסך 20,000 ₪, וסירבה להורות על הוצאות נוספות. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים, והשופטת בחרה שלא לפסוק הוצאות בשל ניסוח לקוי של התובעים והפער הגדול בין תביעתם לבין פסק הדין בפועל.