ת"א 45847-03-16

תקציר

התובעים והנתבעת מצויים בסכסוך בין משכיר לשוכר, כאשר התובעים טוענים כי הנתבע הפר את הסכם דמי השכירות בכך שלא שילם את דמי השכירות השנתיים במועד. בתביעת התובעים, שהוגשה ביום 21.3.2016, נטען כי הנתבעת לא שילמה את דמי השכירות החל מיום 1.5.2015, תחילת שנת השכירות, ולכן הפרה את ההסכם, הקובע כי דמי השכירות השנתיים בסך 7,000 דולר ישולמו בתחילת השנה. עם זאת, הנתבעת הציגה ראיות לפיהן לאחר מועד אי התשלום הנטען היא שילמה דמי שכירות משמעותיים בסך של למעלה מ-100,000 ₪, אותם אישרו התובעים. תשלומים אלה בוצעו ללא כל אינדיקציה או התייחסות לכך שהם בגין דמי שכירות שמועד פירעונם חלף. גרסתם המתפתחת והסותרת של התובעים, יחד עם חוסר יכולתם לספק פרטים או מידע כלשהו על דמי השכירות האמורים בעבר, לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם. טענתם כי הנתבעת לא שילמה דמי שכירות משנת 2012 סותרת את הראיות בדבר תשלומים ששילמה הנתבעת בשנים 2012 ו-2013, בהם הודו התובעים כי מדובר בתשלומי שכר דירה. בנוסף, התנהלות התובעים בכך שהמשיכו לקבל את תשלומי דמי השכירות מהנתבעת מבלי להודיע לה על כל הפרה או לדרוש את פינויה וכן עיתוי מכתב ההתראה והתביעה – במקביל להסכם מסחרי בו היו מעורבים התובעים – מטילים ספק בטענותיהם. בסיכומו של דבר, התובעים לא הוכיחו די הצורך כי הנתבעת הפרה את הסכם השכירות במועד הנקוב בתביעה. לפיכך, השופט מחליט לדחות את התביעה ומורה לתובעים לכסות את הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך הדין בסך 23,000 ₪.